Wi-Fi (קיצור של Wireless Fidelity) היא טכנולוגיה המאפשרת למכשירים אלקטרוניים להעביר נתונים אלחוטית באמצעות גלי מיקרו שהם חלק מספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית.
ארגון ה-WiFi קבע שהוא מתייחס לכל רשת אלחוטית במרחב המקומי (Wireless LAN), אך לרוב מבוססות רשתות אלה על תקני IEEE 802.11 ו-Wi-Fi מהווה שם נרדף להן. תקני 802.11 מאפשרים פריסת רשת תקשורת שבה משודרות חבילות נתוני IP בין הצרכנים השונים, למרחקים של כמה עשרות מטרים. טעות נפוצה היא שמקור השם Wi-Fi הוא בקיצור הביטוי Wireless Fidelity, על משקל הכינוי Hi-Fi שניתן בעבר למערכות סטריאו.
רשת Wi-Fi פועלת באחד משני מצבים:
- רשת תשתית (Infrastructure) – מצב בו הרשת מנוהלת על ידי נקודת גישה אחת או יותר. נקודת הגישה בדרך כלל משולבת בנתב ואחראית על התקשורת במרחב. כל התחנות משדרות לנקודת הגישה ורק אליה והיא מנתבת את החבילות כנדרש.
- רשת אד-הוק (Ad-Hoc) – מצב המתאר רשת בלתי מנוהלת שבה כל הצרכנים (מחשבים, מכשירים סלולריים התומכים בפרוטוקול וכן הלאה) מתקשרים בינם לבין עצמם ללא תשתית מאורגנת. כל אחת מהתחנות עשויה לשדר באותו זמן, אך היות שכולן מממשות את הפרוטוקול, על פי רוב נמנעות הפרעות הדדיות.
יתרונה הגדול של רשת Wi-Fi הוא בפשטות חיבור הציוד (אין צורך בפריסת כבלים והגדרות פרוטוקול מורכבות במחשב) ובמחירו הזול. מחשבים ניידים רבים נמכרים כשהם מכילים כרטיסי Wi-Fi, כך שניתן לחבר אותם בקלות לרשתות אלחוטיות.
